מחאת זכויות האוהדים

בתאריך 13.09.2013 המחזור הראשון של עונת 04/03, במשחק מול אחי נצרת בבלומפילד, החל ארגון השחקן ה-12 , במחאה על זכויות אוהדי מכבי ת"א.

הרקע למחאה הוא התעלמותה של הנהלת מכבי ת"א מבעיות האוהדים ומנסיונות אוהדי הקבוצה לשבת ולדון עם הנהלת הקבוצה בבעיות האוהדים במשך 3 שנים.

ב-30/7/03 נשלח לחברי הנהלת מכבי ת"א (בעלי הקבוצה לוני הרציקוביץ', מנכ"ל הקבוצה אלי דריקס, תמי פרידמן מנהלת שיווק ומכירות דאז וטלי ליבוביץ', דוברת הקבוצה) מכתב על ידי ארגון השחקן ה-12 בו פורט על תרומתו של הארגון לקהל אוהדי מכבי וצוינו בעיות האוהדים ובהם :

1. מחירי הכרטיסים היקרים הנמכרים במשחקי הקבוצה.

2. העלאת מחירי המנויים למרות הקיצוץ בתקציב.

3. חוק וילן – זהו חוק שחוקק ע"י חבר הכנסת אבשלום וילן (מרצ) ונתמך ע"י בעלי הקבוצות בכלל ולוני הרציקוביץ' בפרט. בגדול, החוק מאפשר עצירת אוהדים חפים מפשע והופך את אוהדי הכדורגל לאזרחים סוג ב'.

4. יחס המשטרה לאוהדים – אנו מאמינים שראשי הקבוצות יכולים לעזור לנו לקבל יחס טוב יותר מהמשטרה וכן למנוע אלימות.

5. יחס הקבוצה לשחקני עבר – במכתב צויינו שמותיהם של אלון ברומר ואבי כהן הירושלמי, אך לצערנו 13 ימים אחרי שנשלח המכתב, נאלצנו לראות את צורת הפרידה של ההנהלה מאבי נמני, דבר שכאב לכולנו.

במכתב צויין שארגון השחקן ה-12 קורא להנהלת הקבוצה לשבת ולדון בבעיות.

לצערנו הרב, ארגון השחקן ה-12 לא קיבל תשובה או יחס כלשהו מהנהלת הקבוצה. כתוצאה מכך ומתוך הבנה שראשי הקבוצה מעדיפים להתעלם מבעיות האוהדים, הוחלט בארגון השחקן ה-12לפתוח במחאה שמטרתה היא החזרת הזכויות המגיעות לאוהדים.

דרך המחאה, נקבעה כך שבמשחקי הבית ישבות ארגון השחקן ה-12 מעידוד, וכתוצאה מכך תיפגע האווירה במגרש בצורה משמעותית, ובמשחקי החוץ לעומת זאת יגיעו חברי השחקן ה-12 ויעודדו את הקבוצה כרגיל. בשני המקרים (משחקי הבית והחוץ), יגיעו חברי השחקן ה-12 עם חולצות שחורות וזאת כדי להמחיש את כמות המוחים. הרעיון סביב הדרך היה לפגוע באווירה במשחקי הבית של הקבוצה (ע"י אי עידוד) ובכך ימנעו להגיע רבים מאוהדי הקבוצה, שמגיעים גם ובחלקם אף בעיקר בשל האווירה הטובה (מסתבר שיש רבים כאלה) וגם בגלל העובדה שכאשר אין עידוד ביציעי בלומפילד, לא רק שעלמת האווירה הטובה, אלא אף מתקיימת אווירה פחות נעימה (קללות וכדומה) עקב החלל והשקט שמשאיר אי העידוד, וכתוצאה מכל אלה, כאמור, יעדיפו חלקים מאוהדי מכבי להישאר בביתם (כשההבדל בין המגרש לבית הוא בעיקר באווירה, וכאשר לא תיהיה אווירה יעידפו אוהדי הקבוצה לחסוך את מחיר הכרטיס היקר) ולצפות במשחקים במכשיר הטלויזיה, ועקב כך יפגעו ראשי הקבוצה בצורה כלכלית ולכן יאלצו לשבת ולדון עם האוהדים בבעיותיהם. עוד צד לדרך הזו הוא להראות את כוחם של ארגון השחקן ה-12 והקהל בעידוד, כאשר במשחקי הבית יהיה שקט מוחלט ובמשחקי החוץ יהיה עידוד רגיל, קרנבל. דרך זו נבחרה משום שזוהי הדרך המקסימלית לפגוע כלכלית (הפגיעה היא אמצעי להשגת מטרות המחאה ולא מטרת המחאה) בראשי הקבוצה בהכנסות במשחקי הבית, מכיוון שרוב אוהדי מכבי כבר חידשו את המנויים למשחקי הקבוצה לאחר עונת האליפות.

במחזור הראשון חולק לאוהדי הקבוצה פלייר עם הסבר על המחאה וחברי השחקן ה-12 הגיעו כאמור עם חולצות שחורות, ישבו בשקט ולא עודדו. אף שלט לא נתלה באיצטדיון למעט השלט "אין קבוצה בלי אוהדים". ככל שהתקדמה העונה, הצטרפו רבים מאוהדי מכבי למחאה ותוצאותיה הורגשו היטב, כאשר במשחקי החוץ (חיפה, דרבי חוץ וכו'…) היה עידוד נהדר ובמשחקי הבית (בית"ר, נתניה, אשדוד וכו'…) שרר שקט. בדרבי הראשון של העונה, שהיה משחק חוץ, נתן ארגון השחקן ה-12 את אחת מתצוגות העידוד הגדולות ביותר שנראו בארץ, ולאחר כשבוע התנהל מו"מ בין הנהלת הקבוצה לבין נציגי ארגון השחקן ה-12. המו"מ נחל הצלחה והכל סוכם על הצד הטוב ביותר, אך לצערנו מישהו בהנהלת הקבוצה קיבל רגליים קרות בדקה ה90 וביטל את תוצאות המו"מ, למרות שההודעות לתקשורת משני הצדדים כבר היו מוכנות.

למרות הפסקת המו"מ, הצליחה המחאה להשיג שני הישגים לאוהדי הקבוצה:

1. כניסה של נשים חינם לשערים 4-5 (דבר שהופסק וחודש לקראת המשחק נגד אחי נצרת בסיבוב השלישי)

2. הוצאת מספר כרטיסי נוער לשער 8, דבר שלא היה קיים עד אז.

מחאת אוהדי מכבי ת"א נמשכה כרגיל ועימה גם הגיעה הפגיעה הכספית בהנהלת הקבוצה.

במשחק הבית מול מכבי פ"ת במהלך הסיבוב השני, נמכרו רק כ300 כרטיסים, כאשר כ100 מתוכם לאוהדי פ"ת, מה שאומר שאוהדי מכבי קנו רק כ200 כרטיסים, סכום זעום לעומת מכירת הכרטיסים של הקבוצה בעונה שלפני תחילת המחאה (עונת 02/03) גם במהלך התקופות הקשות שלה. במשחק הבית מול מכבי חיפה במהלך הסיבוב השני, בלומפילד היה רחוק מלהיות מלא, וזאת אחרי שרק כשנה לפני כן משחק בין הקבוצות מילא את איצטדיון ר"ג. בדרבי הביתי, גם כן בסיבוב השני, נכחו רק כ-15,000 צופים באיצטדיון ר"ג, וזאת למרות מבצע כרטיסים ברשתות המזון ולמרות שספסרים מכרו כשעה לפני המשחק כרטיסים ב-10 שקלים בלבד. ראוי לציין, שגם המשחק הזה מילא את איצטדיון ר"ג שנה קודם לכן.

רק הנזק הכלכלי משלושת המשחקים האלה מוערך בכ-4-5 מיליון שקלים.

לקראת סוף הסיבוב השלישי, החריף ארגון השחקן ה-12 את צעדיו וזאת בשל הרצון לגרום להנהלת הקבוצה לסיים את המחאה במהרה. ארגון השחקן ה-12 החליט להחרים את משחקי החוץ של הקבוצה, ובכך למנוע את העידוד גם במשחקי החוץ. חברי השחקן ה-12 ותומכי המחאה, הגיעו לבית דני בשכונת התקווה, כדי לצפות יחדיו במשחק החוץ של הקבוצה בב"ש ונמנעו מנסיעה לדרום.

כשלושה שבועות לאחר מכן, החליט ארגון השחקן ה-12 להושיט יד להנהלה בנסיון להביא להתקדמות ולסיומה של המחאה והודיע על חזרה לעידוד במשחקי החוץ. בנוסף לכך וכרצון טוב וכמחווה להנהלת הקבוצה, כדי שזו תראה שיש ברצון ארגון השחקן ה-12 לסיים את המחאה, הוחלט שבמשחק הבית מול הפועל ב"ש בתחילת הסיבוב השלישי, יעודדו חברי הארגון החל מהמחצית השנייה. שבוע לאחר מכן הלך הארגון צעד נוסף לקראת ההנהלה, כאשר עודד לאורך 90 דקות בדרבי החוץ. בהמשך הסיבוב השלישי של העונה, החל ארגון השחקן ה-12 לעודד גם במשחקי הבית, עקב התקדמות ביחסים בין הארגון להנהלה, אך עדיין תחת חולצות שחורות וללא ציוד מלבד תופים.

בקיץ 04 הגיעה הנהלת הקבוצה ביחד עם ארגון השחקן ה-12 להסכם שסיים את המחאה (מה שהתברר לימים כזמני בלבד). בעקבות הסכם זה, חזר ארגון השחקן ה-12 לעידוד רגיל עם חולצות צהובות כפי שהיה בשנים שלפני המחאה, ומצד שני הורידה ההנהלה את מחירי הכרטיסים קלות, הוציאה והוסיפה יותר כרטיסי נוער, המשיכה להכניס נשים חינם והשאירה את מחירי המנויים כפי שהיו, בניגוד לעלייה המתמדת שהתרחשה מידי קיץ עד אז. בנוסף לכל אלה, נתנה ההנהלה עזרה לאוהדים מול המשטרה. כאמור, ארגון השחקן ה-12 חזר לעידוד רגיל, ובהתחלה התנהלו הדברים מול ההנהלה בצורה סבירה. הקבוצה עלתה לראשונה לליגת האלופות לאחר תמיכה מרגשה של הקהל והדברים נראו טוב, אך לצערנו עם הזמן חשנו אי שביעות רצון ממעשי ההנהלה, כשכבר באותה תקופה הרגשנו שאולי יש מקום לחדש את המחאה. שיא אי שביעות הרצון, הגיע במהלך האימון המסכם שלפני הדרבי הראשון לעונת 04/05. במהלך האימון פרצו האוהדים כמיטב המסורת למגרש, כדי לדרבן את השחקנים. אנשים מסויימים בהנהלה החלו לרדוף אחרי האוהדים ואף הזמינו משטרה לאימון, למרות שהאוהדים בסה"כ ביקשו לעודד את השחקנים ולהטריף אותם, דבר שיגרתי שקורה לפני כל דרבי. מיד עם סיום הדרבי הופסק העידוד ע"י ארגון השחקן ה-12, הן במשחקי הבית והן במשחקי החוץ. גם כאשר יובנטוס הגדולה הגיעה לר"ג כדי לשחק מול מכבי במסגרת הצ'מפיונס ליג, נשמר השקט היחסי ביציעים ועידוד מאורגן לא נראה. ארגון השחקן ה-12 אומנם לא הכריז על חידוש המחאה בכלי התקשורת השונים, אך לכולם היה ברור כי אי שביעות הרצון בארגון מפעולות ההנהלה מול הקהל הם אלה שגרמו להפסקת העידוד.

בלי קשר או עם קשר, מכבי החלה לצנוח בליגה המקומית ולאבד נקודות. הקהל הדיר את רגליו ממשחקי הקבוצה ורק כ2500 בממוצע נכחו במשחקי הבית. לקראת פתיחת הסיבוב השלישי של עונת 04/05 ולאחר הסיבוב השני של אותה עונה שהיה עקר מעידוד מצד השחקן ה-12, החלו להתפתח שיחות בין נציגי ההנהלת הקבוצה לנציגי הארגון. לראשונה מזה שנים, הסכים לוני הרציקוביץ' להיפגש עם אוהדים כדי לפתור את בעיותיהם והתוצאות לא איחרו לבוא. הנהלת הקבוצה הסכימה להסכם חסר תקדים, בו היא מעניקה לקהל חבר הנהלה מקרב אוהדי הקבוצה, שלו יהיו סמכויות להחליט בדברים הקשורים לקהל הקבוצה ולמעשה להיות אחראי על שמירת הקשר של הקבוצה עם הקהילה. כל זה נעשה מתוך הבנת הקבוצה שאין היא יודעת לעבוד מול הקהל, ולמעשה הודתה ההנהלה בכך שעשתה טעויות קשות מול האוהדים. ההנהלה פירסמה הודעה שבמהלכה התנצלה לראשונה אם פגעה באוהדי הקבוצה והכריזה שאין הייתה זאת כוונתה. ההנהלה הורידה בצורה משמעותית את מחירי הכרטיסים למשחקי הקבוצה (30 שקלים לנוער בשער 8 ו60 שקלים למבוגר), אפשרה כניסת אוהדים חינם לשער 11 במסגרת מבצע "חבר מביא חבר", כניסת נשים חינם נמשכה, ההנהלה הצהירה שיש ברצונה לעזור בהכנסת אביזרי עידוד למגרשים (דבר שלא הצליח בדרבי השלישי של אותה עונה, אבל עבד מצויין בחצי גמר גביע המדינה, כאשר ההנהלה עזרה להכניס אביזרי עידוד חרף איסור המשטרה) והכי חשוב – מצאנו אוזן קשבת אצל ההנהלה ובעיקר מצד לוני, שהיה ושהיו מוכנים לפתור באמת ובתמים את בעיות הקהל.

לאחר שהתרשמנו מכנות ההנהלה ומכוונותיה הטובות, ומתוך תחושה שהפעם עומד מאחוריהם רצון אמיתי לבוא ולפתור את בעיות הקהל, החלטנו ללכת איתם להסכם נוסף, חרף הצהרות של אוהדים מסויימים שטענו שאין זה צעד חכם. לזכות הנהלת הקבוצה יאמר, שבמשך כל השליש האחרון של עונת 04/05, עשתה ההנהלה צעדים יפים לקראת קהל הקבוצה, גם אם בטווח הקצר נפגעה מכך כלכלית. זכורה בעיקר הכנסת אוהדים חינם לשער 11, בזמן שנמכרו מיני מנויים לשער זה, ובכך מין הסתם נפגעה הקבוצה כלכלית, משום שאוהדים העדיפו להיכנס חינם מאשר לקנות את המיני מנוי.

בהמשך פעלה ההנהלה להחזרתו של אבי נמני הביתה, לשמחת כולנו, מה שהוביל לחזרתו לקבוצה. במשך תקופת סיום העונה והקיץ, המשיכו השיחות בין נציגי השחקן ה-12 להנהלה, על מנת להבטיח עתיד טוב יותר לאוהדים. בחודש יוני של קיץ 05, הודיעה הנהלת הקבוצה שהיא משאירה את מחירי המנויים כפי שהם בשנה השנייה ברציפות, וזאת לאחר שנהגה לעלות מידי קיץ את מחירי המנוי וחרף העובדה שתקציב הקבוצה גדל והובאו כוכבים רבים כדוגמת נמני, ברקוביץ', רוסו, קאקו ודוארטה.

מאז ועד היום, היחסים עם ההנהלה ידעו עליות ומורדות. מחירי הכרטיסים קפצו בחזרה לשמיים, עזרה מצד ההנהלה בהכנסת אביזרי עידוד בקושי מתקבלת אם בכלל, מחירי המנויים עלו וישנם עוד מספר לא מבוטל של בעיות. לעומת זאת, מקרה האימון המסכם בדרבי 05 לא יחזור ככל הנראה. בשנים האחרונות, כשמגיעים אוהדי מכבי לאימונים מסכמים, פותחת ההנהלה מרצונה את המגרש לאוהדים ומאפשרת להם לעודד את השחקנים בצורה מסודרת. כמו כן, איפשרה לנו ההנהלה להשתמש במתקן האימונים בקריית שלום לארגון טורניר אוהדים שנתי, וישנם עוד מספר נקודות אור בודדות ביחיסים מול ההנהלה.

המצב רחוק מלהיות אידאלי, אך ברורה לנו העובדה שמחאה נוספת היא לא בהכרח תרופה לכל בעיה. למרות זאת, השחקן ה-12 תמיד ישאף לדאוג ככל האפשר לחברי הארגון בפרט ולקהל הגדול של מכבי בכלל, ובמידה ונרגיש שיש צורך במחאה נוספת, לא נהסס ללכת אחר מצפוננו. אנו לעולם לא נקבל כמובן מאילו את רמיסת זכויתינו ותמיד נילחם על התנאים שאנו סבורים שמגיעים לנו כאוהדי כדורגל.

אין קבוצה בלי אוהדים!