טור מאת חבר – הרביעי בסדרה
שלום שמי יובל בן יהודה
חבר שחקן מלפני שנים רבות, שאולי חלקכם מכירים כ"יובל טרופיות"
בשעה זו כאשר אני שואל את עצמי, מה הביא אותי, נער דתי, בן 17, בלי חברים ביציע של מכבי, אבל עם אח אוהד הפועל בבית, להצטרף לשחקן ה-12,התהייה מציבה הרבה סימני שאלה על הבחירה
אך התשובה דווקא כן מאוד ברורה.
המחאה.
בעונת המחאה הגדולה,עוד הייתי אוהד מתוסכל, יושב בשער 8 או 11 ומנסה לעודד, לא מבין, על מה ולמה.
אוהבים את הקבוצה? תעודדו!
אתם לא אוהבים? תישארו בבית.
וככה ממשחק למשחק, ממשיך להגיע במין תחושה כמו שמורחים סחבה על הרצפה.
ואז הכתה בי שאלה אחת קטנה, למה? למה הם עושים את זה? כנראה שיש סיבה.
ראיתי אותם, את האוהדים השרופים האלה, משחק משחק נותנים את הנשמה, ופתאום החולצה שחורה ויש מחאה. אז אמרתי לעצמי, נגיע למפגש צירוף ונראה על מה ועל למה. אז למפגש הזה הגעתי לבד, לא הכרתי שם אף אחד.
איציק מגיע לפגישה באיחור של שעה, ומתחיל לדבר בהתחלה על כדורגל, ואז על ערכים, ועל כדורגל, ושוב ערכים, ופתאום זה מכה בך כמה שזה אמיתי, כמה שזה נכון.
ושם הוקסמתי ונשביתי. זהו אחד מאותם רגעים נדירים בחייך שאתה זוכר כל פרט ופרט.
כשאיציק דיבר על הלוזונים הוא פנה ימינה, כשעבר לדבר על שאיפות בחיים, הוא פנה שמאלה,כשאמר שהשחקן הוא פלטפורמה לחיים הוא הסתכל עלי, וכך זה מתגלגל בראש.
אז תוך זמן קצר מאוד עשיתי את דרכי ביציע אל הגוש 90 דקות עם המעודדים, ומשם אל התופים,והתפאורה ועוד אבל זה לא היה הכל ואולי בכלל לא העיקר.
בהסתכלות חיצונית בדרך כלל כשאנשים דתיים ,הולכים לבקר אדם עם זקן ארוך, שיושב בחדרו ולומד הרבה תורה, קוראים לזה "ללכת אל הצדיק שלך".
אבל האמת היא שזה בכלל לא כך, הצדיקים האמיתיים לא יושבים בחדרים סגורים , ולא לכולם יש כיפות, ואפילו לא כולם שומרים שבת, או בכלל לומדים תורה.
הם מסתובבים בינינו ,אנחנו מכירים אותם, אפילו מדברים איתם כל יום.
צדיק הוא מי שאתה יודע שממנו אתה יכול ללמוד אפילו דבר אחד, אפילו מידה אחת טובה, אותם אלו שאנו אומרים עליהם שהם מעניקים לנו השראה.
ישנו צדיק של נחמדות, ישנו צדיק של אהבה, ישנו צדיק של שמחה, ועוד הרבה צדיקים מכל מיני סוגים.
באותו המפגש מצאתי צדיק, שמעניק לי השראה עד היום.
איציק קוסמן.
וממנו קיבלתי השראה, וואחד וואחד השראה.
אז הרגשתי שאני צריך,והרגשתי שאני יכול לעשות משהו מעבר לעידוד הקבוצה
ואז, באחד ממשחקי הליגה סתם כמו כל אוהד שמעודד,הרגשתי צמא, הלכתי לקנות שתיה, וברגע שראיתי את המחיר, הרגשתי בחילה.
באותו הלילה חזרתי הביתה וחשבתי על תוכנית.
למה לא נמכור טרופיות במחיר מוזל ונשבור את מחירי הקיוסק?
טלפון ישיר לאיציק (ככה זה היחס בין מנהיג הארגון לפעיל צעיר שהוא מעולם לא פגש), ושיחה שנמשכה ונמשכה עוד הרבה מעבר.
התחלתי לכתוב תוכנית עבודה, העברתי אותה בין האחראים ויאללה לעבודה.
במשחקים הבאים הייתי מסתובב עם ארגזי טרופיות ומוכר טרופית אחת לאחת.
כנראה שכולכם יודעים שאת המטרה הגדולה לא השגתי, אבל מה שהחוויה הזו נתנה לי, את הפלטפורמה והאמון שאיציק נתן לי, לא אשכח לעולם.
חוויה מכוננת של חיי.
נדמה כי בהיסטוריה העולמית רק פעמים נדירות,יד מכוונת שמה את האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון, ואיציק היה כזה.
מעוף, הסתכלות קדימה, יכולות הנהגה, ובעיקר ערכים אדירים שהביא ליד מימוש.
כילד בן 17 קיבלתי שיעור מוסר, שגם בתור אדם מבוגר עם משפחה וילדים, השליחות של החיים לא נגמרת ותמיד אפשר לעשות עוד ועוד.
ואת השחקן ה-12 כארגון, האנשים שבו, האוירה שבו ובעיקר השאיפה ליצור כאן מציאות אחרת, מציאות יותר טובה, אקח איתי כשיעור לחיים.
השחקן- 12, כולכם הייתם הצדיקים שלי.
