סגירת מעגל – חלק א

מספיק לראות את הברק בעיניים של אבי רש ואת החיוך הקטן, ספק ילדותי ספק בוגר ומפוכח, ברגע שמזכירים את המילים "מכבי" ו-"כדוריד". זה כל מה שצריך בשביל להתניע אותו, וקשה מאוד לעצור את השטף הנלהב של המילים. הברק בעיניים לא מפליא, מכיוון שאבי רש גדל בבית של כדוריד ושל מכבי. בתור בנו של אחד מגדולי השחקנים והמאמנים בתולדות המועדון (אחראי כמאמן ל-2 מ-3 הזכיות הרצופות של הקבוצה בגביע המדינה בשנות ה-60 המוקדמות), כנראה שהגורל לא הועיד לא בחירה רבה בנוגע לתפקיד ולמקום ולצבע החולצה.

לקראת העונה הקרבה והבאה, שתיפתח ב-26.9, ערכתי עימו ראיון, שבהחלט מציג איש עם חזון ועם המון עשייה.

ההגמוניה בכדוריד שייכת בעיקר ל-4 קבוצות צמרת, כששתי הקבוצות מראשון-לציון קוטפות את מרבית התארים. אבי הוא מאמין גדול בשבירת ההגמוניה, וכששומעים אותו מבינים שיש סיבות להאמין וללכת איתו.

ש: מכבי בכדוריד זה עסק משפחתי אצלך ? אבא שלך היה ממקימי הענף ומגדולי הדמויות במועדון. האם זה משהו שנותן כוחות נוספים או ערך מוסף?

ת: (אחרי חיוך ענק שלא משאיר הרבה מקום לסימני שאלה, הוא עונה) ?
ההיבט המשפחתי נותן ערך מוסף.
בגיל 18 מכבי כדוריד היו בארצית, ואני הייתי שחקן נבחרת ולכן השאילו אותה לעונה להרצליה כדי שאשחק בליגה הלאומית. בעונה לאחר מכן חזרתי למכבי כדי לעלות לליגה הלאומית בחזרה. במשחק בו חזרנו לליגה הלאומית הבקעתי את השער האחרון ואיך שהבקעתי רצתי ליציע לאבא שלי ואמרתי לו: "סגרתי מעגל, העליתי אותנו חזרה ליגה". גדלתי בבית של ספורט וכדוריד, וכל הזמן אנחנו סוגרים מעגלים ? שנינו היינו שחקנים, שנינו מאמנים ואבא שלי גם כן היה בתפקיד מנהל הספורט של האגודה. יש לי עוד מעגל לסגור שזה 2 גביעים ולהשיג אותו בלקחת אליפות.

ש: ספר קצת על התהליך שהתחיל במכבי כדוריד בעונה שעברה.

ת: לפני 3 שנים קיבלנו מחלקה די מרוסקת. מחלקת הנוער כולה נחטפה ע"י אס"א ת"א, קבוצת הבוגרים הייתה על סף ירידת ליגה, המערכת הניהולית והכלכלית הייתה מרוסקת ובלי יו"ר ועוד בעיות בשפע.

בשלב הראשון, בנינו תכנית ל-3 שנים, כאשר המטרה הראשונית הייתה לשקם את המערכת מקצועית, ניהולית וכלכלית. זה אומר ? ארגון, סדר, השגת ספונסרים ובניית מחלקת נוער.

בסוף השנה השנייה התיישרנו בהיבט הזה, כולל בהיבט המקצועי של רמת הקבוצה ובהצבת מטרות לעתיד.

העונה שעברה הייתה העונה השלישית.

עכשיו אנחנו מסתכלים מעבר לשיקום אל העתיד, ב-3 מרכיבים עיקריים:

• בית-הספר לכדוריד ומחלקת נוער ? התחלנו בשנה שעברה, יש לנו כבר 5 סניפים ו-90 ילדים רשומים. השאיפה בשנה הבאה היא לרשום קבוצת ליגה בגיל הילדים.
• אוהדים ? הקשר עם "השחקן ה-12" היה הצעד הראשון. אנחנו מתכוונים להמשיך ולפתח את הקשר ובתקווה שהצלחות מקצועיות יגדילו גם את התמיכה. צעד נוסף הוא להחזיר את כל ותיקי הכדוריד, וערכנו להם לא מזמן כנס בו נכחו 120 מותיקי הקבוצה.
• הקבוצה הבוגרת ? המטרה לשנה הקרובה היא התבגרות במקומות 1-4 כחלק מהפיכת המועדון לקבוצת צמרת קבועה ובדרך לזכייה באליפות עתידית, ומשם השאיפה היא להמשיך לאירופה. כניסה למקומות 1-4 היא הצעד המשמעותי הראשון.

ש: איך בונים קבוצה שתתחרה מול המסורת והדומיננטיות של הקבוצות מראשון-לציון ואפילו של אס"א?

ת: קודם כל, ע"י מערך התנאים שמקבל כל שחקן ? בנינו מערך תנאים של קבוצה מקצועית (כדוריד הוא ספורט חצי-מקצועני בארץ) מתוך רצון לשדר שאנחנו משהו מיוחד ושונה בנוף הכדוריד.

השלב הבא, לבנות קבוצה שמושתת על גרעין שרץ 3-4 שנים, ולעבות את הגרעין הזה עם שחקנים משלימים. העונה זאת השנה השלישית שרוב הסגל רץ ביחד ומושתת על צעירים. אנחנו מנסים ליצור קבוצה שיהיו לה כלים להתמודד עם מקומות 1-4. השנה החתמנו 2 זרים, אחרי שבעונה שעברה היינו הקבוצה היחידה בלי זרים בליגה. עיבינו את עמדת השוער עם החתמתו של אורן לוי שהגיע מנס-ציונה, החזרנו מהשאלה בפתח-תקווה את נמרוד כהן לתגבור עמדת הפיבוט. בכלליות, "סתמנו" את רוב נקודות התורפה שמנעו מאיתנו להיכנס למקומות 1-4 בעונה שעברה.

בנוסף, מעבר לפן המקצועי, יש המון עבודה מנטאלית ? לשנות את המתח אצל השחקנים,
להוסיף 4 יחידות אימון ? אנחנו היום הקבוצה שמתאמנת הכי הרבה בארץ עם 7 יחידות אימון פלוס משחק, כולל תוספי תזונה ותנאים ותוספות נוספות שלא קיימות באף קבוצה בארץ.

כל הדברים האלה ביחד אמורים לעשות שינוי מנטאלי. אנחנו רוצים להעביר לשחקנים מסר ולהטמיע אותו והוא שהגיע הזמן שיקרה משהו נוסף. אני חייב להגיד שכבר רואים שינוי בגישה.

ש: איפה אתה רואה את המועדון בעוד כמה שנים?

ת: החזון שלי, שהוא מטורף אבל לא בלתי ניתן להגשמה, הוא שעוד 6-7 שנים מכבי תשחק בליגת האלופות ביד-אליהו. החזון הריאלי יותר הוא להתבסס בצמרת ברמה של מאבק על אליפות וגביע כל שנה תוך 3-4 שנים, ולהשתתף במפעל אירופאי באופן קבוע תוך 5-6 שנים.

אבי לא מתבייש להודות מה המודל שלו ? מכבי תל-אביב בכדורסל, "בעיקר בגלל הניהול והמערכת המקצועית". הוא מספר שכשחקן נוער במכבי כדוריד, אמנון נתנאל, המנהל האגדי של הכדורסל, התחיל לעזור לקבוצה, ופתאום היה מניח מגבת על שחקן שיורד לספסל ומגיע עם ציוד שהשאיל ממחלקת הכדורסל. מבחינתו, כשחקן צעיר, זה עשה את ההבדל ושינה את הגישה. הוא טוען שזה שיפר אותו ועשה אותו מחויב יותר. זה המודל שהוא מנסה ליצור במכבי כדוריד, שאפשר לקרוא לו במובן מסוים "הערך המוסף".

ש: האם אתה מתרשם שהתכנית ארוכת-הטווח מתקדמת בקצב משביע רצון?

ת: אני מרוצה מאיך שזה מתקדם. אם אני מסתכל כמעין "נקודת בדיקה", בהשוואה למצב שהיה לפני 3 שנים, אז אני מרוצה מכל ההיבטים ?

• מקצועית ? מקבוצה שמועמדת לירידה הפכנו לקבוצה שאף אחת מה-"גדולות" לא מזלזלת בה, השחקנים שלנו מתייחסים אחרת למערכת ומחויבים למועדון.
• ארגונית ? בהיבט הזה מגיע קרדיט ענק לאיל פרולינגר, יו"ר המועדון, שהצטרף בעונה שעברה ונתן "פוש" אדיר לתחום הארגוני והכלכלי, ובעיקר עשה עבודה מדהימה בגיוס ספונסרים וחסויות.
  בנוסף בהיבט הארגוני הקמנו את בית-הספר לכדוריד, עם עשרות ילדים וטורנירים.
• אוהדים ? לא חשבתי שזה יתפוס כל כך מהר כמו שזה תפס כי אני מכיר את התהליך שהיה בכדורעף, זה תפס הרבה יותר מהר ממה שחשבתי.

ש: אתה מדבר על גביע אירופה אבל בסוף ויתרתם על ההשתתפות בגביע האתגר העונה, מדוע?

ת: ויתרנו על אירופה מכמה סיבה, למרות שהתכוונו להשתתף. הסיבה הראשונה והמרכזית היא שהתאריך של הטורניר הראשון היה צפוי להיערך בין המחזור הראשון למחזור השני של הליגה. מכיוון שהעונה הליגה יותר חשובה לנו מאירופה לא רצינו שאירופה תפגע בליגה. הסיבה השנייה היא שביררתי על הטורניר ועל הקבוצות המשתתפות בו ומדובר בטורניר באיכות נמוכה מבחינת הקבוצות שמשתתפות בו. למשל בעונה שעברה השתתפה אוניברסיטת אוקספורד מאנגליה, שהיא מדינה בלי כדוריד בכלל.

ש: אז מה תעשו במקום אירופה?

ת: במקום אירופה אנחנו טסים למחנה אימונים בהולנד בסוף אוגוסט.

עד כאן נכון לעכשיו.
בשבוע הבא יעלה חלק ב' עם המשך הדברים.
בינתיים, תודה רבה לאבי רש על שיתוף הפעולה המתמיד.