טור מאת חבר – השלישי בסדרה
לא עוד ארגון
זה התחיל בפעם הראשונה שביקרתי בבלומפילד, הייתי בן 11 ישבתי בשער 8 והתחלתי לקנא. ראיתי חבורה צבעונית ושמחה, קופצת ושרה, רציתי להיות חלק מזה.
אחרי שנה- שנתיים עברתי לשער 11, החלטתי לבדוק את השטח לפני שאני נכנס לארגון. מי יודע אולי הדרך שלהם לא מתאימה לי. החלטתי שאני אשב לידם ואז אני אחליט אם אני רוצה להיות חלק מזה או לא. גם ככה אני צעיר מדי ולא יכול להכנס לארגון.
עברו שלוש שנים בערך, הגענו למשחק חוץ בכפר סבא, מגרש שקרוב לביתי מרחק של עשר דקות. נגמר המשחק, אמנם הבית שלי קרוב אבל אין לי איך לחזור הביתה.
חבר שלי שהיה אז בשחקן דיבר עם בחורה שגם היא הייתה בשחקן והיא מבלי להכיר אותי נסעה לכיוון ההפוך מביתה רק כדי שאני אגיע הביתה. זה הספיק לי להחליט, אני רוצה להיות חלק מהשחקן ה-12.
אמרו לי שאני צריך להגיע ל"פגישת צירוף" שם יסבירו לי הכל. טוב אני מודה, זה נשמע לי מצחיק, מה אתם עושים לי ראיון כדי לבדוק אם אני יכול לעודד חזק? אם אני מנופף טוב בדגל? אולי בודקים את יכולת התיפוף שלי? למה לעזאזל צריך "פגישת צירוף".
הגעתי לפגישה בהרגשה די מוזרה. כמובן שהגעתי למקום בשעה 5 כמו שאמרו לי והפגישה התחילה ב6 אבל מיד הסבירו לי "זה בסדר, זה שעון השחקן, הוא מאוד מדויק, תמיד מאחר בשעה".
התחילה הפגישה קם אדם די מבוגר משאר האנשים שהיו שם, א.ק. קראו לו. לא הבנתי מה הוא רצה, התחיל לדבר איתי על "כבד את אביך ואת אימך" דיבר איתי על כבוד לחברים שלי, לחברה שלי, דיבר איתי על קמחא דפסחא (אירוע התרמה לקראת חג הפסח), הא כן הוא דיבר גם קצת על מכבי.
הוא אמר ככה " האנשים שפה נבחרו בקפידה, הם לא סתם פה הם מתאימים לדרך שלנו, מי שרוצה והדרך שלנו והערכים שלנו מתאימים לו ורוצה להנהיג את הקהל הזה שיצטרף, מי שלא, זה בסדר הארגון הזה הוא של כל אוהדי מכבי אבל לא לכל אחד מתאים להנהיג" טוב, הוא בטח מגזים, הוא מדבר על ערכים, כבוד וכו' זה תנועת נוער או ארגון אוהדים?
היום אחרי שמונה שנים בתוך השחקן, אני יכול להגיד לכם שהשחקן ה-12 זה לא עוד ארגון אוהדים, השחקן ה-12 היה גוף שחינך עשרות בני נוער אוהדי מכבי לערכים, לכבוד ולאהבה, עם ובלי קשר לכדורגל, השחקן ה-12 זה המקום בו אני ועוד לא מעט אנשים שאני מכיר הכירו את החברים הכי טובים שלהם. לא מעט אוהדים עברו בארגון הזה בשלב כזה או אחר בחייהם, יש כאלה שעזבו כי לא בא להם יותר, יש כאלה שנפגעו ועזבו בטעם מר ועם תחושה כואבת, מה שמאחד את כולם אלה הערכים האלה.
מי שהיה בשחקן יודע שאם הוא יהיה במצוקה, האנשים הראשונים שיבואו להרים אותו יהיו האנשים שהוא הכיר בשחקן, גם אם לא דיברת איתם שנה, הם יזכרו את כל מה שעברת איתם ויתייצבו לצידך כשתצטרך. זה קרה לא פעם ולא פעמיים, יש ל"תופעה" הזאת כל כך הרבה דוגמאות ורק כדי לא להזכיר מצוקות של אנשים אני אמנע מלכתוב אותם.
אני יכול להעיד על עצמי שהשחקן ה-12 הפך אותי לאדם טוב יותר וערכי יותר.
אני לא נכנס לסיבות ומה נכון היה לעשות , למה זה הגיע למצב הזה וכו'. אני רק מבקש מכל מי שהיה חלק מהדבר הזה לתת כבוד גם אם נפגעתם, עזבתם או שכחתם. השחקן ה-12 והדרך שלו הייתה ותהיה הדרך הנכונה והדבר הזה היה שייך לכולנו.
תודה לכל מי שהחליט שעדיף לשים את האגו בצד ולסיים את הדרך של הארגון הזה בצורה מכובדת, תודה למי שהעז, תודה לכל מי שעבד קשה ו "לא קיבל כלום בתמורה". תודה לכל מי שלקח חלק בדבר המדהים הזה שנקרא השחקן ה-12.
ולך א.ק. שלמרות שחלקתי עליך בלא מעט נושאים ולמרות שאני חושב שטעית במקרים מסויימים, תדע שהצלחת להקים ארגון אוהדים שחינך בני נוער לערכים, אני בטוח שזאת הייתה המטרה הראשונה שעמדה לנגד עיניך, הצלחת.