עמדו במבחן התוצאה (סיכום עונת 2009-10)
מבלבלת משהו, העונה הזאת. כביכול באנו בלי ציפיות מעבר למקום השלישי, מה שאומר שעשינו את העבודה. בפועל – עם בוא הקיץ, קשה להרגיש שלא יכולנו לעשות קצת יותר, וקשה שלא להרגיש שהעונה הזאת היתה אחת מהמיותרות בהיסטוריה של מכבי ת"א. מהעונה הזאת יצאנו בלי סיפוק, בלי שמחה, בלי עצב, בלי גאווה, בלי בושה, בלי תקווה, בלי פחד ובלי שום דבר בעצם, מלבד מקום באירופה, שעדיין לא בטוח עד כמה הוא באמת שווה משהו. איך עונה יכולה להיות סתמית כל כך, ומה באמת אפשר לקחת ממנה חוץ מאשר את שרן ייני?
אין ציפיות – אין אכזבות
אז מכבי תל-אביב רגילה להתחיל את העונה כשהיא מכוונת הכי למעלה. הפעם לא היה מסע רכש, הציפיות הונמכו, ולליגת לוזון החלטנו להגיע עם שקט. אז ככה מרגיש לאהוד קבוצה מחוץ לת"א…? כנראה. די משעמם. אבל למי אכפת, נסתדר גם בלי הרעש, רק שתהיה קבוצה מהנה. אמרו לנו שרוצים מקום באירופה – אז יאללה, חזרנו לליגה של 16 קבוצות, יש קבוצות קטנות להביס, יש את באר-שבע והפועל חיפה שהתגעגענו אליהן, יש פלייאוף על מקום באירופה, ועדיין יש את שלושת משחקי הקלאסיקו.
לא אחת שמעתי מאוהדי כדורגל שחוו עונות בצמרת ובתחתית, שהם מעדיפים להיות מועמדים לירידה מאשר לבלות עונה במרכז הטבלה. הכל – רק שיהיה עניין. וגם לנו לא היתה בעיה להתחיל עונה בלי ציפיה לאליפות – בתנאי שזה יהיה בדרך לאנשהו.
הקדמה
מכבי תל-אביב פתחה את עונת 2009/2010 בשלב הראשון של גביע הטוטו. בהתאחדות יספרו לכם שיש שלב בתים, ולאחריו שלב נוקאאוט, אבל האמת היא ששלב הבתים בעצמו מחולק לשני שלבים – השלב הראשון, משחקי הכנה לליגה שמשודרים בטלוויזיה, והשלב השני, משחקי השלמה לבתים שאפילו באינטרנט לא מעודכנת התוצאה שלהם. אחרי רביעייה מרשימה על אשדוד, התחלנו לקוות שנראה כדורגל אמיתי גם בליגה. זה רק גביע הטוטו, אבל לאחר שעברנו את משחקי ההכנה בשלום – הכל היה מוכן ומזומן לעונה הראשונה של ליגת לוזון. לבוא, להנות, להכין את עצמנו ל-2011.
פרק א': שוב כאן (או: מכבי נגד העולם)
שי סידי חגג עם הקהל את השער, ואז בישר שאין שער. הקהל של מכבי היה בשוק – אחרי כל העונה שעברה, אחרי שלא נשרק גם פנדל במחצית הראשונה – פוסלים לנו גול באיחור של דקה, בגלל דיווח מהטלוויזיה. שחקני מכבי הגיבו בזעם, וכעבר כמה דקות ההחלטה שונתה בחזרה – שי סידי חגג מחדש עם הקהל. ואז שחקני סכנין איימו לרדת, ובפארסת העשור זכה אסף קינן – כשהשער נפסל בפעם השנייה. עם אווירה של מלחמת עולם, מכבי הצליחה בכל זאת לשמור על היתרון עד הסיום – שבו שרן ייני סגר את המשחק ורץ לחגוג עם שער 11.
מיואקה ויבוריאן מתחבקים אחרי השער
אז מה היה לנו? איליה כובש, יובל מבשל, דור ועמנואל משנים את המשחק, אפילו שרן שם גול, גיז'ה כרגיל שורף את המגרש, מכבי עושה צחוק מהיריבה שלה – והכל כשהשופטים נגדנו. ההרגשה? לא ניצחנו את סכנין, ולא את איגוד השופטים, ניצחנו את כל העולם. מכבי ת"א חוזרת, תרשמו.
פרק ב': שוב כאן 2 (או: מכבי שוב סופרת נקודות)
מאז המשחק הזה איליה יברויאן נעלם עם שמועות על הימורים ברקע, יובל שפונגין איבד את מקומו בהרכב לדור מלול, גיז'רמו הוצב חסר אונים בקישור האחורי, רוני גפני לא התגלה כטוב יותר מאורי שטרית, ומכבי התחילה לגמגם. לפחות פגענו עם ההחתמה של איביצה אילייב ורונלד ראלדס. אבל זה בסדר – כי גם חיפה והפועל מגמגמות. אתם רואים? אנחנו לא שולטים בזה, אנחנו חייבים לספור נקודות ממקום ראשון.
אבל מהר מאוד, מקבוצה לא יציבה, מכבי הפכה לקבוצה יציבה מאוד – מנצחת את כולם בבית, מאבדת נקודות בסיטונאות בחוץ. חיפה ברחה, לאט לאט גם הפועל, ומכבי שוב חזרה לנקודה שבה לא סופרים אותה. ואז היא התחילה לפרוח.
פרק ג': שוב כאן 3 (או: האימפריה בדרך להכות שנית)
אחרי שמכבי הנמיכה כל ציפיה אפשרית, היא התמודדה יחסית טוב עם כך שהאליפות שוב בורחת. העיקר להמשיך להתקדם ולהנות. בליגה יש קבוצה אחת, מכבי חיפה שמה, ומתחתה יש את הפועל ת"א שהורגת את עצמה על כך שכבר הולכת לים, ואת מכבי ת"א שמעבירה את הזמן בסבבה.
מכבי חיפה הגיעה בשאננות טיפוסית לבלומפילד בסיבוב הראשון, אבל מצאה מולה לראשונה קבוצה שמשחקת כדורגל. ציפתה אולי לפחד של הפועל, אבל מאיוקה כבש כבר עם תחילת המשחק, ומכבי פספסה עוד כמה הזדמנויות להכניע את דוידוביץ' ההמום במחצית הראשונה. במחצית השנייה מכבי עברה לשחק במטרה לשמור על התוצאה, ועשתה זאת. הראשונה שלוקחת נקודות מחיפה העונה – וזהו הניצחון הראשון שלנו על חיפה מזה 4 שנים.
גם את בית"ר לא ניצחנו 4 שנים – וכשהיא הגיעה לבלומפילד גם היא יצאה המומה. 3 שערים לא מחוייבי המציאות (ואחד מדהים של יצחקי, המספרת השנתית ששטראובר חוטף), אבל ארבעה של מכבי. והכי כיף? שהמצטיין היה אריאל הרוש, שעמד בין הקורות שלהם. כשיום אדיר של שוער מונע ממך לתת שביעייה ליריבה שנואה, ארבע שנים אחרי הניצחון האחרון עליה, ואתה מסתפק ברביעייה – זה יום אדיר גם בשבילך.
את הסיבוב השני התחלנו עם רצף ניצחונות עד הדרבי, כשבאמצע מנצחים את נתניה בקלות 3-0, ועולים לשמינית גמר גביע המדינה. סיבוב וחצי מתוך שניים (עד הפלייאוף) מאחורינו, הפער מחיפה סביר נוכח שיטתו של לוזון, מאיוקה לא מפסיק לכבוש, מכבי לא מפסיקה לנצח, ומגיעה לדרבי בדיוק בזמן לנצח ולעלות למקום השני – ולעבור גם את הפועל. אפילו בוזגלו כבר חזר.
פרק ד': אממ, יאללה, ביי
מכאן? מכבי דווקא לא ויתרה על המשחק, והפגינה אופי מרשים (שנוכח התוצאה הפך ל"אופי עלוב") כשהמשיכה לתקוף במחצית השנייה, אבל הפועל כבשה את הרביעי במתפרצת, ובוזגלו הצליח רק להבקיע שער שני לזכות מכבי. ואכן, אחרי שקט שנמשך יותר מחצי שנה – הגיע הזמן לקצת רעש. מאור בוזגלו תחת חיצי האוהדים לאחר משחק גדול. השחקנים מואשמים בזריקת זין, למרות שבפיגור 3-0 הם שכבו על השער של הפועל וכמעט הצליחו לחזור. מכבי מוכרזת בתקשורת כבלון שהתפוצץ, למרות שחצי הרכב לא שיחק. הפועל מוכתרת כקבוצת טוטאל פוטבול, למרות שהסתגרה רוב המשחק, ולא הגיעה ליותר מצבים ממכבי. כשאתם מהללים את השוער של הפועל מצד אחד, ומכריזים שמכבי יצאה בזול כי היה יכול להיות יותר מצד שני – משהו פה קצת לא מסתדר לי. כי לדעתי אם לאניימה היו הצלות גדולות, והפועל ניצחה בהפרש של שני שערים (כשאחד הובקע כשכל מכבי היתה בהתקפה, וכשמכבי החטיאה פנדל), ואם הסטטיסטיקה מראה מספר הזדמנויות דומה – אני די בטוח שאין קשר בין המשחק שהתרחש למשחק שדובר עליו בעיתונים.
אבל מציאות לחוד, ומיתוסים לחוד, ואם אתה אומר את מה שאתה רואה – זה לא שהמלך עירום, זה שמכריזים שאתה עיוור. זה היה הזמן לכולם להכריז שהפועל יותר טובה מחיפה, ושמכבי לא ברמה הזאת. אני עדיין מחכה ליום שבו אנשים יצפו בהקלטה של המשחק, כמה שנים אחרי שנרגעו ממנו, וישימו לב שהוא היה שקול לחלוטין, ובטח לא הצגת היחיד של הפועל שהוללה בתקשורת כקונצרט ענק. אבל בינתיים הודרכתי לסתום את הפה בזמן שכולם מחליטים להוריד את מכבי בחזרה למטה. כי אם הפסדנו דרבי זה לא הזמן להרים את הראש – זה הזמן לקלל כל מה שזז. מסתבר.
פרק ה': למה לא כל יום בית"ר?
במחזור ה-30 מכבי ובית"ר נפגשו בטדי לקרב על המקום השלישי בסיום הליגה הסדירה. המשמעות עבור מכבי: כל הפלייאוף משוחק בבלומפילד. במחצית הראשונה ליאור ז'אן מזיז את היד שלו, ועמית בן שושן מזיז אותה בתגובה לעבר קובי מויאל, שנפל בתיאטרליות. זה היה הזוי לרמה שאפשר לחשוב שעבדו על התרגיל באימונים – אבל ז'אן הורחק על ההצגה הזאת. מכבי בתגובה העלתה את עצמה ל-1-0, ושמרה על היתרון עד סוף המשחק.
שחקני מכבי מתחבקים אחרי הניצחון בטדי
בשבוע שלאחר מכן בית"ר הגיעה לבלומפילד, הפעם זה היה 3-0, ושוב היינו חלק מהמשחק בעשרה שחקנים – אם כי לאחר שכבר הובלנו, וגם לבית"ר הורחק שחקן בסיום. חוץ מזה, על מה שקרה אחר כך אף אחד לא רוצה לדבר.
פרק ו': ?
עם בוא הקיץ, מכבי החליטה להכריז על העונה כעל הצלחה, ולגנוז אותה. עונה שנמשכה עד פברואר, ועדיין לא נגמרה. עונה שגם לא תיגמר, כי כל הקבוצה הוחלפה. סיפרו לנו על בנייה, וזה אפילו עבד, עד הרגע שבו נגמר האוויר. במכבי, כמו במכבי, במקום לתקן בעיות, מחליפים את כל החבילה. מכבי ת"א של עונת 2009/2010 היתה המכבי הכי טובה שזכורה לי, עד שהיא החליטה להתאבד בפברואר. היום לא נשאר לה זכר, והוחלט להתחיל מאפס. יהי זכרה ברוך.
ניפגש בסיכום העונה הבאה.
