יואב מנחם על הפוטנציאל: "מאפור לצהוב"

מאפור לצהוב? עם הסגל הנוכחי מכבי תל-אביב צריכה להפוך למרענן הרישמי של הליגה. אולי כרגע עוד לא ממש ברור איך אפשר לתת לקבוצה בסדר גודל כזה את תואר הקבוצה עם הפוטנציאל, אך אחרי כל כך הרבה עונות ללא הצלחה, זה כבר נחשב כהישג. יואב בטור מקצועי נטו.

בשנים האחרונות הודבקה למכבי ת"א תווית של קבוצה אפורה בעלת שחקנים לוחמים ללא הרבה כישרון. אחת כזאת שמסתמכת בעיקר על הגנת ברזל.

אז הגנת ברזל לא תמיד הייתה, אך שחקנים חסרי כישרון היו בשפע. אם נתייחס לשנים האחרונות, הזכרת שמות כמו ניר קלינגר וכמו אלי כהן בפני אוהדי מכבי ת"א תגרור אחריה קונוטציה שלילית באוויר. עד מהרה ההצגה הטובה בעיר (ולא אני לא מדבר רק על נוקיה) הפכה לשיעמומון מתמשך מידי שבת. אם לא הייתי מתבייש, הייתי משווה את מכבי של אלי כהן ליריבה העירונית והמושבעת, הפועל, שבה משחקים גרועים היו מסתיימים בנצחון אחרי גול אחד ממצב נייח. אומנם ניר קלינגר הביא אליפות לקריית שלום, אך אופיו כשחקן לוחם ומחויב למדים השפיעו גם על אופיו כמאמן. אפור. ניר העדיף שחקנים בדמותו על המגרש ורישת את הקבוצה בשחקנים לוחמים ומלאי רצון. למרות זאת, רובם ככולם היו חסרי עקרונות בסיסיים בכדורגל.

השנה מכבי יוצאת לדרך חדשה. דרך שתכליתה היא להחזיר את הכדורגל היפה לעין, את חדוות המשחק שהלכה ואבדה עם השנים וכמובן, החזרת הקהל הצהוב למגרשים בהמוניו אפילו אם כל אלה במחיר של סיום עונה נוספת ללא תואר.

בקיץ האחרון נפרדנו, ולא בדמעות יש לציין, משני שחקנים שדיי הפריעו לנו לממש את חזוננו כבר בעונה שעברה- ארז מסיקה ורביד גזל. הראשון מתחבר בקפריסין אל הצלע שהביאה אותו למכבי, והשני התקפל הביתה. שניהם, בעזרתן האדיבה של מספר דמויות נוספות, עיצבו והיו דוגמא ישירה למכבי תל-אביב של השנים האחרונות: בלי הרבה כישרון אבל עם הרבה רצון ולחימה.

האם זה מה שאנחנו רוצים לראות? כנראה שלא. את התשובה אני מסיק מכמות ההצלחות המועטה ומכמות הקהל המועטה שפוקדת את היציעים מדי שבת יחסית לקהל העצום של מועדון הכדורגל מכבי תל אביב.

סביר להניח שלכל אוהד צהוב יש מספר שחקנים שלפי דעתו מפריעים למכבי להשתנות, ולא היה בוכה יותר מידי אם היו עוזבים את הקבוצה, אבל היי, קצת סבלנות. גם את רומא לא בנו ביום אחד.

אז איך מחזירים לכדורגל של מכבי ת"א את הרומנטיות ואת היופי שכל כך חסרים לו?

אם נשפוט על-פי החלטות ועל-פי מעשיה של ההנהלה, אז נדרש להחליף את הלחימה בכשרון. מכבי וויתרה על עקרונותיה והתחילה להחתים שחקנים מכל טוב. אם היה ניתן למדוד בעזרת מכשיר כלשהו את כמות הכישרון שהגיע הקיץ למכבי ת"א, הוא היה לבטח מתופצץ. ב"רשימת הקניות" של הצוות המקצועי ניתן למצוא את מאור בוזגלו, הלהיט של הליגה ואחד השחקנים המוכשרים שייצר הכדורגל שלנו בשנים האחרונות. כמו כן, נמצא גם את גיז'רמו ישראלביץ' שמספיק לציין עובדה פשוטה אודותיו על-מנת להבין טוב יותר במי מדובר- הוא שיחק בנבחרת ארגנטינה עד גיל 17. יחד איתם אפשר לראות את חלוץ בני סכנין בעונה החולפת, איליה יבוריאן, ואת דולי ג'ונסון. האחד בא בשביל לקרוע רשתות והשני בשל היכולת הטכנית ועל-מנת שייצר קצת סדר בהתקפות. במכבי בונים על ג'ונסון שינתב את הכדורים אל השחקנים ומשם, כך מקווים, הדרך לרשת תהיה קצרה.

אם כל זה לא הספיק, במכבי נשאר שלד חזק הכולל, בין היתר, את רודי חדד, את ג'ונתן אסוס, את יאניק קאמנאן, את דור מלול, את יוסי שבחון ועוד. כל השחקנים הללו אמורים להחזיר את הכדורגל היפה, המרהיב והמהיר, ובו בזמן לגרום למכבי לשנות קידומת.

מאפור לצהוב! עם הסגל הנוכחי מכבי תל-אביב צריכה, שלא נאמר חייבת, להפוך למרענן הרישמי של הליגה. אולי כרגע עוד לא ממש ברור איך אפשר לתת לקבוצה בסדר גודל כזה את התואר"המרעננת הרשמית של הליגה", אך אחרי כל כך הרבה עונות ללא הצלחה, גם זה נחשב כתואר.

ומה עם הגנה אתם שואלים?
ההנהלה הבינה טוב מאוד את מטרת המשחק- להבקיע יותר מהיריב שלך. רק כך תוגדר כמנצח.
אני לא מתנגד, ואתם?