השחקן ה-12 מודיע על סגירת הארגון
מכיוון שבזמן האחרון המשכנו כלפי חוץ כאילו הכל כרגיל, אנחנו יודעים שבשביל רבים ההודעה הזאת מגיעה בבום. עם כמה שאנחנו שלמים עם זה, גם לנו זה לא פשוט.
לכן, מומלץ לקרוא את ההודעה מהתחלה עד הסוף כדי להבין מה זה השחקן ה-12 באמת, ולמה לאור השנים האחרונות והמציאות הנוכחית הקיימת, אנו מרגישים שאין יותר טעם לקיימו.
—————————————
השחקן ה-12 הוא הרבה יותר מארגון של עידוד 90 דקות. לעידוד שלנו, יש משמעות עמוקה מעבר לתמיכה ספציפית בשחקנים שעל הדשא.
השחקן ה-12 קם בשנת 2000 כדי להפוך את האוהדים של מכבי לטובים יותר ודרך כך ודרך בניית קהילה חזקה סביב מכבי, לקדם את מכבי תל אביב.
בשביל זה אמצנו דרך שלא היתה מוכרת אז ביציעי מכבי וביציעי הכדורגל בכלל, עידוד 90 דקות ללא תנאים, לא משנה אם מכבי מנצחת או מפסידה. אין תנאים לאהבה.
מעבר לתמיכה בשחקנים שעל הדשא, וההבנה שזה יתרום להם יותר מקללות/שריקות בוז, הרעיון מאחורי עידוד 90 דקות, היה גם התפיסה והקו המנחה של הארגון ש"קהל חיובי מביא קהל, קהל שלילי מרחיק קהל".
אנחנו לא מעודדים רק בשביל השחקנים שעל הדשא, אנחנו מעודדים גם בשביל הילד עם הצעיף שהגיע לראשונה למשחק, ויבחר איזה קבוצה לאהוד גם על פי איזה יציע יותר שמח, איזה יציע יותר מושך אותו.
במילים אחרות, אווירה חיובית באיצטדיון לכל אורך המשחק בלי שום קשר למתרחש על הדשא, תגדיל את כמות האוהדים של מכבי פי כמה מקהל דכאוני שבקושי מעודד ולא תומך ברגעים קשים. לבטח מקהל אלים/גזעני.
התאוריה הזאת הוכיחה את עצמה לא פעם.
החזון היה להגדיל את כמות האוהדים שמגיעה למשחקי מכבי בלי שום קשר למצב המקצועי של הקבוצה, ובכך להגדיל את הכנסות הקבוצה ולהעניק לה גב כלכלי שיעזור לה להגיע לדרג ב' באירופה.
במילים אחרות,
קהל חיובי = יותר אוהדים במגרש = יותר הכנסות מכרטיסים/מנויים/מרצנדייז/ספונסרים = מכבי עם גב כלכלי יציב לאורך זמן = מכבי טובה וחזקה יותר.
אבל החזון שלנו לגבי איך הקהל של מכבי צריך להיות, לא נגמר רק ב-90 דקות עידוד ולא נעצר בתפאורה.
לפי חזון השחקן ה-12, הקהל של מכבי ת"א צריך לעודד כל שחקן ושחקן במכבי ת"א. זה לא משנה מה הרקע או המוצא שלו.
הוא צריך להיות קהל נטול אלימות. כזה שיודע להגן על עצמו מפני תוקפים שצריך, אבל לא כזה שמחפש להתקיף.
אין שום גאווה בלגנוב צעיף לילד שלובש חולצה אדומה.
החזון הזה לגבי הקהל של מכבי נתקל לאורך השנים במציאות לא פשוטה במגרשים, מציאות שמעודדת אלימות במגרשים ("החזק הוא השולט"), מציאות שמעודדת גזענות (לחץ חברתי, מצב ביטחוני, מאגניביות ועוד).
המציאות הזאת הקשתה עלינו לא פעם להביא לידי ביטוי את חזון השחקן ה-12 בנושא העידוד ובנושא מניעת אלימות וגזענות.
ההתמודדות עם זה היתה לא פשוטה. לא פעם הצלחנו, לא פעם גם לא.
כדי לממש את חזון השחקן ה-12 במלואו מעידוד 90 דקות ועד לנושאים ערכיים בקהל, למרות המגבלות שמביאים איתם יציעי הכדורגל, פנתה הנהגת הארגון הישנה להנהלות מכבי בזמנו לקבלת עזרה.
הנהלה שעובדת נכון מול הקהל שלה, היא הדרך היחידה להבטיח מציאות שונה ולאורך זמן מהקיימת במגרשי הכדורגל.
לכן הגשנו להנהלות בזמנו מספר תוכניות לאורך השנים:
*הקמת מועדון אוהדים – מקום משלנו שם נוכל להתאסף מדי יום, לא כדי לתת לאוהדים עוד מקום לשתות ולהתפרק בת"א, אלא מקום שעל ידי סדר יום ואירועים ברורים ומוגדרים יעשיר את חיי קהילת אוהדי מכבי תל-אביב, יגבש אותם ויכוון אותם למקומות טובים.
מרכז קהילתי צהוב-כחול סביב הקבוצה, שיהפוך את אוהדי מכבי לאנשים ואוהדים טובים יותר.
*הפיכת קריית שלום לבית לאוהדי הקבוצה כדי לחבר בין האוהד לשחקנים, להגדיל את ההזדהות של האוהדים עם השחקנים, ובכך לעלות את סף הסבלנות של האוהדים כלפי הקבוצה ברגעים קשים.
ככל שהאוהדים יזדהו יותר עם שחקני הקבוצה, כך הם יתמכו בהם יותר.
*פרוייקט שער 8 – הפיכת שער 8 ליציע נוער (אילו היינו מעלים את ההצעה הזאת היום, היינו מציעים את שער 7/5) ודרכו להגדיל את כמות בני הנוער שסביב הקבוצה, ובכך להגדיל את הכנסות הקבוצה (מילואי יציע נוסף באוהדים) ואת העידוד לקבוצה.
*פרוייקט הסעות.
*שיפור העבודה מול אנשי הביטחון לאוהדים, כדי למנוע אלימות משטרתית ואלימות אוהדים.
ועוד ועוד…
אבל הנהלות מכבי בזמנו לאורך השנים זילזלו בתוכניות האלה.
היה הרבה יותר דחוף להם מלהפוך את הקהל של מכבי לטוב יותר, להשקיע אנרגיות ומשאבים בעוד שחקן רכש כושל.
כי שההנהלה לא עוזרת,
אין לנו שום יכולת להבטיח שיהיה עידוד 90 דקות גם שקשה לקבוצה, כי המציאות במשחקי הכדורגל היא של "מי שחזק פיזי הוא השולט ומכתיב מה קורה ביציע".
ואם אנחנו רוצים להיות חזקים פיזית, זה אומר לקחת את האנשים שלנו לאורך זמן למקומות שלא מסתדרים עם חזון השחקן ה-12.
כי שההנהלה לא עוזרת ומגבה, אתה לא יכול לשיר לכל שחקן שאתה רוצה בלי שום קשר למוצאו, כי אתה עסוק בללכת בין הטיפות והרצונות של שער 11, שלא תמיד מסתדרים עם דרך השחקן ה-12.
ושאתה צריך להתעסק כל הזמן בשטויות שנולדות לך ביציע,
אז למי בכלל יש אנרגיות להתעסק במועדון אוהדים, קריית שלום כבית לאוהדים, פרוייקט שער 8 ועוד.
וככה, במציאות הזאת, אי אפשר לקיים את חזון השחקן ה-12.
כתוצאה מזה, לפני שלוש שנים, הגיע השחקן ה-12 לצומת דרכים.
הנהגת הארגון ראתה שכדי להמשיך ולקיים את הארגון היא צריכה לבקש מהחברים בארגון ומסביבתו להיות אלימים יותר כדי להתגונן מאלימות. היא ראתה שכדי שהארגון ישרוד, הוא צריך להעלים יותר מדי עין מאלימות וגזענות. לא בשביל זה קם השחקן ה-12.
השחקן ה-12 קם ונועד כדי להפוך את האנשים שבו ואת הקהל בכלל לטובים יותר הן כאוהדים והן כאנשים.
היא ראתה שהנהלת מכבי דאז לא נותנת לה שום כלים כדי להתמודד עם אלימות וגזענות, או אפילו לשמר את דרך העידוד 90 דקות ולהרחיבה.
הנהגת הארגון ראתה שבמקום להתעסק ביצירת אווירה חיובית באיצטדיון היא צריכה להתעסק בהשרדות. לא בשביל זה השחקן ה-12 קם.
לאור כל זה, הנהגת הארגון דאז החליטה שאין טעם בלקיים את השחקן ה-12 רק כדי לשרוד.
השחקן ה-12 לא נועד כדי שנגיע לבלומפילד ונראה את השלט שלו תלוי בשער 11, הוא לא נועד כדי לחיות בכל מחיר או כדי לשרוד.
הוא נועד כדי לשנות, כדי לפרוץ דרך, כדי להפוך את החברים שבו ואת קהל אוהדי מכבי תל-אביב לטובים יותר.
שלוש שנים עברו מאז שהנהגת הארגון החליטה שבתנאים הקיימים חבל לה להשחית את הזמן, ויותר מכך, להשחית את אנשיה, ועזבה את בלומפילד.
שלוש שנים בהם נאבקנו כדי שבבלומפילד יהיה עידוד 90 דקות, שהנהגת האוהדים לא תהיה משוחתת, שהילדים ביציע יגדלו באווירה שכדי להתקדם ביציע הם צריכים לעבוד בשביל מכבי/הקהל ולא "לקבל שם" דרך ללכת מכות עם אוהדי קבוצות אחרות.
שלוש שנים שבהם השתדלנו לשמור על הדרך של השחקן ה-12 כמה שאפשר במסגרת לא מעט מגבלות סביבנו.
לא תמיד הצלחנו. היו גם פעמים שכן.
לצערנו, עם הנהלת מכבי הנוכחית לא הגענו אפילו לאפשרות להצגת התוכניות. ניסיונותנו לקבוע פגישות בנושא לא צלחו.
ושאין עזרה מהנהלה, הסיכויים לקיים את חזון השחקן ה-12, שהוא כמעט אנטי תזה לאווירה במגרשי הכדורגל, הם קטנים, וגם בשביל הסיכויים האלה, צריך להשקיע מאמצים אדירים.
השלוש שנים האחרונות עם כל המלחמות שהיו בהם, ובעיקר עם אי רצון של ההנהלה לסייע, גרמו לנו לא פעם לשאול את עצמנו בשביל מי ובשביל מה אנחנו משקיעים זמן והורסים לעצמנו את החיים.
בחצי שנה האחרונה החלו גם דיבורים על הקמת ארגון אוהדים שלישי בשער 11, במילים אחרות, עוד חזית להתעסק איתה על חשבון אהבת מכבי.
בשקלול כל הנתונים האלה הגענו למסקנה ביחד עם הנהגת הארגון הישנה, שאין טעם יותר בקיום השחקן ה-12, אם הוא אינו יכול להגשים את החזון הנרחב שלשמו הוא נוסד, וזאת למרות שהארגון יכול להמשיך ולהתקיים.
השחקן ה-12 זה לא לשים תוף, שלט ויאללה בלאגן. זאת לא המטרה. היינו יכולים להמשיך בזה, אבל זה חסר טעם.
השחקן ה-12 פה בשביל לפרוץ דרך, בשביל לקדם את מכבי והקהל. לא כדי לעמוד במקום. לא כדי להגיד "השחקן חי". לא בשביל האגו של הארגון. לא לזה חונכנו בשחקן.
ואם לא יכול לפרוץ דרך, ואם הוא לא יכול לקדם את הקהל ואת מכבי, אז אין טעם בלקיים את השחקן ה-12.
לכן, ולאור כל הנתונים במציאות הקיימת, החלטנו בחודש האחרון על סיום דרכו של הארגון.
המשחק האחרון של השחקן ה-12 כארגון, יהיה ביום ראשון הקרוב מול הפועל חיפה.
לאחריו, ועל פי בחירתו האישית של כל חבר, חלקנו יעברו למסגרת חדשה שתהיה ביציע, חלקנו יפרשו מפעילות.
הפורום ימשיך לפעול כרגיל.
ב-12 השנים האחרונות בהם הארגון היה פעיל הצבנו סטנדרטים לא טיפוסים למגרשי הכדורגל.
השחקן ה-12 היה בראש ובראשונה הנהגת אוהדים שמכוונת את החברים שבה למקום טוב, שעושה הכל כדי למנוע אלימות ותופעות שליליות, שלא גונבת ולו שקל אחד מהכספים שהקהל תרם לה, שלא מנצלת את הכוח שלה כדי לספסר בכרטיסים, היינו הנהגת אוהדים שקשובה לקהל, שמבינה שהיא קיימת כדי לשרת את הקהל ולא הפוך, והיינו הנהגת אוהדים ששמה את אגו שלה בצד. במשך שנים היינו הצד הוותרן והפשרן רק כדי שיהיה שקט בבלומפילד ממלחמות האוהדים. לצערנו זה לא היה תלוי רק בנו.
שינינו את תרבות העידוד מבלי הכר. תרבות העידוד 90 דקות חלחלה לאוהדים רבים, והיום הבנת החשיבות שלה נמצאת בחלקים גדולים מהקהל בבלומפילד.
כל שחקן קיבל שיר ותמיכה, ודברים שהיו נראים לנו דמיוניים בשנת 2000 היום נראים מובן מאליו.
היינו הבלמים של הקהל מלהתפוצץ על הקבוצה.
לא פעם ולא פעמיים העידוד שלנו "העלים" קללות. נתבנו ב-90 אחוז מהמקרים את האנרגיות של האוהדים הפעילים לתמיכה בקבוצה ולא לשריפת פחים בקריית שלום ולקללות לקבוצה, ובכך נתנו שקט לאנשי מכבי להביא את מכבי למקום טוב יותר.
דאגנו לצבוע את היציעים בתפאורות צהובות כדי לתת לשחקנים גם תמיכה ויזואלית וגם כדי להפוך את יציעי מכבי למקום שכיף יותר להיות בהם.
הקמנו קהילה סביב מכבי תל-אביב, שמאלנים עם ימנים, דתיים עם חילונים. השקענו לא מעט מאמצים בכך שסביב מכבי תהיה קהילה בה כמה שיותר אנשים מכל הזרמים בחברה הישראלית ירגישו שייכים, עד כדי כך שמספר זוגות נשואים יצאו מהעניין.
הקמנו אתר אינטרנט ופורום אוהדים שנתן במה לכל אוהד, גם אם הוא רשם דברים נגד השחקן ה-12. מאה אחוז דמוקרטיה. פורום, בו אנו נפגשים יום יום, מחליפים חוויות ופועלים בעזרתו ביחד בשביל הקבוצה.
הבית הוירטואלי של האוהדים.
לקחנו את קבוצות הכדורעף והכדוריד של המועדון כפרוייקט, מתוך אהבת המועדון מכבי תל-אביב על שלל ענפיו. אף אחד מאיתנו לא חלם שיהיו משחקים בענפים האלה שלא זוכים לחשיפה בתקשורת, עם מאות אוהדים והפרוייקטים האלה ישארו בחיים ובתודעה יותר משנתיים.
החזון שלנו היה להחיות את הקהילה ופעילות הקהל סביב הקבוצות, ודרך הקהל לעלות אותם בכמה רמות הן מבחינת מקצועית והן מבחינה כלכלית.
הלוואי והחזון המשותף שלנו ושל האגודה, על יד אליהו מלא בליגת האלופות של הכדורעף/כדוריד יתרחש.
העלנו את נושא זכויות האוהדים לסדר היום, כדי שליותר אוהדים יתאפשר להגיע למשחקים תוך שמירה על בטיחות, ובכך היינו לקהל הראשון בארץ שעשה מחאה מסודרת ומאורגנת קצת יותר משלטי ספריי, קללות ושריפת פחים.
מהיציאה שלנו באמצע משחק נגד מכבי חיפה ב-02/03 בגלל שהמשטרה החליטה לזרוק עשרה אוהדים בגלל אבוקה אחת שנדלקה (!) ועד למחאה על מחירי הכרטיסים מול רמון בדרבי האחרון, פעלנו אך ורק כדי שלקהל של מכבי יהיה טוב יותר. אין קבוצה בלי אוהדים.
דברנו ערכים, כתבות באתר לפני חגים להרחבת הידע, תפאורות ברוח מכבי היסטורית והציונות ופעילות ההתנדבויות בקהילה לאורך השנים.
יסדנו אירועים סביב הקבוצה, ממסיבות אוהדים דרך צפיות משותפות במשחקים ועד לטורניר האוהדים. כל זה כדי לגבש כמה שיותר את אוהדי הקבוצה וליצור הווי סביב הקבוצה והיציע.
דרך השחקן ה-12 לעולם לא תמות.
היא נמצאת ברבים מאיתנו, שאין לנו ספק שהם ינסו להגשים את דרך השחקן ה-12 במכבי ובחייהם הפרטיים.
השחקן ה-12 זה לא שם, זה לא שלט ולא דגל. זאת דרך שפועמת ברבים מאוהדי מכבי. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
אנו סמוכים ובטוחים שדרך השחקן ה-12, היא הדרך היחידה שתוביל את אוהדי מכבי למקום הנכון, ואנו מאחלים להנהגת האוהדים הבאה שתדע לקיים אותה.
תודה.
בראש ובראשונה לאיש ששינה את אוהדי מכבי מקצה לקצה. איציק קוסמן.
עד לפני עשר שנים, התעקשת שבאינטרנט נקרא לך "א.ק". זה אומר הכל.
יותר משהיית מנהיג אוהדים, היית ואתה עדיין בשביל כולנו מורה לחיים. גם היום, במרחק של שלוש שנים מהעזיבה שלך, אנשים מדברים על הכלים שנתת לנו לחיים.
תודה על שבנית למכבי ולקהילה שלה את הדבר הזה.
תודה, שבמקום לזרוק אבנים לכר הדשא בבלומפילד באוקטובר 2000, נסעת הביתה לכתוב את חזון השחקן ה-12.
תודה לכל החברים והפעילים למיניהם בהשחקן ה-12 לדורותיהם, שנתנו את כל מה שיש להם, לא פעם בתנאים לא פשוטים ובתקופות לא פשוטות של הקבוצה והיציע.
תודה לאנשי המנהלת, ראשי הערים, מארגני ההסעות, המתרימים, המתופפים, אנשי התפאורה, אנשי הגדר ומחברי השירים, הצלמים, הכתבים, מנהלי הפורום/אתר, אנשי המרצנייד'ז ולכל מי שלקח חלק בלוגיסטיקה המטורפת הזאת שנקראת השחקן ה-12.
תודה לקהל הרחב שהייתם שותפים ושעזרתם לנו להגיע לאן שהגענו.
בלעדיכם אף תפאורה ואף עידוד לא היה אותו דבר.
זה גם לא סוד שבשנים האחרונות השחקן ה-12 התמודד עם מצבים לא פשוטים. שהיינו בפאב חיכיתם לנו, שחזרנו לשער 13 נצמדתם לגדר, שעברנו לשער 8 – עברתם איתנו. תודה על הגיבוי והתמיכה לאורך השנים.
תודה לאנשי אגודת מכבי ת"א ולאנשי קבוצות הכדורעף והכדוריד של המועדון, תודה על כך שהייתם הדבר התמים והטוהר. תודה על מה שאתם עושים כדי לשים את הצבע, הסמל והדגל של מכבי במקום הכי גבוה בכל ענף בתנאים לא פשוטים.
תודה על העזרה והסיוע לאורך השנים.
השחקן ה-12 נוסד בשנת 2000 בימים בהם אחרי כל הפסד אוהדי מכבי דרשו את ראשם של המאמן ושל השחקנים, והוא מסיים את דרכו בשנת 2012 בזמן שאחרי הפסד לחיפה, ובעיקר אחרי 10 שנים ללא אליפות ולא מעט אכזבות, אוהדי מכבי מבקשים דווקא עכשיו לחזק ולתמוך במאמן ובשחקנים.
מי כמוך באלים ה'.
אין תנאים לאהבה.
