מתגעגעים

<FONT face="arial, helvetica, sans-serif">
<DIV dir=rtl style="PADDING-RIGHT: 3px; BORDER-TOP: #d3d3d3 1px solid; MARGIN-TOP: 3px; PADDING-LEFT: 3px; MARGIN-BOTTOM: 5px; PADDING-BOTTOM: 3px; PADDING-TOP: 3px"><FONT face=arial size=-1>
<P align=right>קיץ, השמש קופחת, כולם בים, נהנים ומשחקים מטקות, אבל אנחנו עסוקים במשהו אחר. עונת המלפפונים ושוק הרכילות והגועל נפש שמתלווה אליה כבר מזמן הפכו לשגרה בכדורגל הישראלי בכל קיץ. זו תקופה שמוציאה את תאוות הבצע של כל שחקני הכדורגל החוצה, מגלה שערוריות, קומבינות והעברות בלתי צפויות. עכשיו, בעיצומה של עונת המלפפונים הנוכחית, בין רכילות לעוד ידיעה כוזבת על העברה, אני נזכר בכמה שהתקופה הזו משעממת.<BR><BR>אני נזכר כמה שאני אוהב להכנס לבלומפילד, כמה שאני אוהב לעודד בכל הכוח, כמה שזה כיף להתחבק עם כל החברים אחרי הגול וכמה כואב לספוג עוד גול שנכנס ישר ללב. נזכר בתחושת הסיפוק האדירה הזו כשהשופט שורק לעוד נצחון, ואני יוצא צרוד מהמגרש, סחוט מעייפות, אבל אני יודע שזה שלי. אני ניצחתי כאן. כי אני זה מכבי ומכבי זה אני. נזכר בכיף של להכנס לשער 11, לעלות במדרגות, לשים כמה שקלים בהתרמות, להסתכל קדימה ולראות את הדשא, את האצטדיון ואת הקהל מהצד השני, להסתכל הצידה ולראות את כל הצבע והכיף שיש ביציע הזה, את האחדות והשייכות של כולם, את זה שכולם שרים<BR>בכזו אחידות ובכזו תשוקה בשביל אותו דבר.</P>
<P align=right><IMG alt="" hspace=0 src="https://files.12p.co.il/picture_library/others/Gal_75.jpg" align=baseline border=1><BR><BR>להכנס לגוש, להתמקם, רגל אחת פה והשניה שם, בקושי מצליח לעמוד וכל שניה נופל, אבל לא מוותר, עומד עם כולם, מעודד, קופץ, צורח, והכל בשביל מכבי. אני לא חושב שיש משהו שמשתווה להרגשה הזו שיש לך בתוך היציע, זה מעין משהו שאי אפשר להסביר. זה ריגוש אדיר, תחושת שייכות עצומה, לדעת שאתה נמצא שם ואתה לא לבד, כולנו שם ביחד בשביל אותה מטרה. <BR>בשביל מכבי.<BR><BR>בתקופה שבה המשפט 'אין קבוצה בלי אוהדים' נאמר בנימות עצובות של מחאה כלפי ההתנהלות הרשלנית של מר לוני הרציקוביץ', אני מוצא דווקא קסם מסוים במשפט הזה, שהופך את הקשר שבין קבוצה לקהל האוהדים שלה לדבר שרק בזכותו היא קיימת והופך את הקבוצה לתלויה באוהדים שלה.<BR>המשפט הזה מעניק לנו אחריות עצומה להוביל את מכבי קדימה, לשמר את המורשת ולבנות את העתיד. לתמוך בכל מצב ולמחות מול אי צדק.<BR>המשפט הזה מעניק לנו את האחריות להעביר את כל אותן תחושות של אהבה, שייכות, זהות, חברות וגאווה בסמל, שאנחנו מרגישים מידי משחק בבלומפילד לקבוצה, למועדון, ולכל אוהד שאי פעם נכנס בשערי בלומפילד.<BR><BR>המשפט הזה מחייב אותנו להמשיך ולהיות הבסיס שעליו הקבוצה נשענת ושעליו הקבוצה תבנה, ויותר מהכל המשפט הזה קושר אותנו לקבוצה בדרך שלא ניתן לפרק. לא לוני יכול לפרק את הקשר ולא אף אחד. כי אנחנו כאן ותמיד נהיה כאן, כי אנחנו זה מכבי ומכבי זה אנחנו, כי 'אין קבוצה בלי אוהדים' וכי כבר כמה שנים שכל משחק מכבי עולה עם שחקן חיזוק משמעותי, אולי הכי משמעותי בקבוצה, בשם 'השחקן ה12', וזה אנחנו. כולנו. שער 11. </P>
<P align=right><IMG alt="" hspace=0 src="https://files.12p.co.il/picture_library/others/Gal_81.jpg" align=baseline border=1><BR><BR>הפגרה ועונת המלפפונים זו התקופה העמוסה של כתבי הספורט ומדורי הרכילות, השחקנים נחים והמאמנים מחפשים חיזוקים לקבוצות, אבל בשבילי זו תקופה מתה. אין בה כלום חוץ מצפייה לתחילת העונה. צפייה לחזור שוב למקום הטבעי שלי, לשער 11.<BR><BR>בנתיים, הקיץ כבר כאן, עונת המלפפונים כבר התחילה, השמש קופחת, כולם בים, נהנים, משחקים מטקות. הרכילות והצביעות, בשלהן, ימשיכו לחגוג,<BR>שחקנים יעזבו אותנו וחדשים יבואו, אבל אנחנו כאן ותמיד נהיה כאן. כי אנחנו זה מכבי ומכבי זה אנחנו.</P>
<P align=right><IMG alt="" hspace=0 src="https://files.12p.co.il/picture_library/others/Gal_80.jpg" align=baseline border=1></P>
<P align=right><br></P></FONT></DIV></FONT>