טור מאת חבר – השביעי בסדרה
זה התחיל לפני 12 שנים , עונת 2000\2001.
במקרה באותה עונה אבא שלי החליט שהילד שלו כבר מספיק גדול והגיע הזמן שהוא ידבק במחלה שקוראים לה מכבי תל אביב.
במהלך השנים הראשונות הייתי יושב בשער 13 , ורואה בשער 11 שני גושים של ארגוני אוהדים.
היה דבר אחד עיקרי שהפריד ביניהם. לא כמות האנשים בגוש , לא התפאורות , המרצ'נדייז או אנשי הגדר השונים. הדבר העיקרי היה בתחושה שהילד מהצד מקבל.
בתור ילד בן 13-14(אחרי כמה שנים טובות בשער 13) , אתה מסתכל על השחקן ה-12 מרחוק ומקנא . לא כי הם "מגניבים" בניגוד לארגונים אחרים, לא כי הם הארגון המוביל בשער 11, אלא כי כשאתה מסתכל על השחקן ה-12 מרחוק , אתה מאמין בלב שלם שאם גם אתה תהיה שם מכבי תהיה יותר טובה בזכותך. שהשחקן ה12(ואתה בתוכו) באמת תגרמו למכבי לנצח , השחקן ה12 באמת יהיה השחקן השניים עשר , פשוטו כמשמעו.
לקח לי כמה שנים להצטרף , והרגע המיוחל הגיע רק לפני 8 חודשים.
כשמדובר בכדורגל 8 חודשים הם אפילו לא עונה שלמה, וכעקרון אין לך הרבה דברים שתוכל להספיק ב8 חודשים(שמתוכם עוד היו 3 חודשים של פגרה).
אבל מהיום הראשון שאתה נכנס לשחקן אתה מבין השחקן ה12 הוא הרבה הרבה יותר מארגון אוהדים.
הוא לא ארגון אוהדים רגיל כמו אחרים בארץ ובעולם שמטרתו היא להיות "מגניבים" ונגד המשטרה. השחקן ה-12 הוא קודם כל ולפני הכל משפחה.
משפחה שתעזור לך כשקשה , שתעזור לך לשמר את מה שטוב. שתשלים את מה שחסר אצלך.
השחקן ה12 נותן לך להרגיש שייך , נותן לך להרגיש שאתה שווה משהו , שאתה תורם.
אתה נכנס ליציע בגאווה עם החולצה של השחקן , אנשים מבחוץ מסתכלים עליך ומקנאים. בדיוק כמו שאני הסתכלתי על השחקן כשהייתי ילד בשער 13.
כשחושבים על אירגון אוהדים חושבים על אוהדים עם בעיות בראש שהתאגדו ביחד כדי לעזור לקבוצה שהם אוהבים. אז נכון , לכולנו כנראה יש שריטה בראש , אבל השחקן ה12 הוא הרבה יותר מרק לעזור לקבוצה שלך. השחקן ה12 משפר את איכות הקהל של הקבוצה שלנו. בפגישת צירוף שעשו לי שנכנסתי לשחקן הייתי בטוח שיסבירו איך הארגון עובד ומה כל אחד צריך לעשות. במקום זה קיבלתי אירגון שקודם כל מסתכל על האישיות שלך ולא על איך שאתה נראה. כשהנושא המרכזי בפגישה היה על ילד בן 6-7 שמגיע עם אבא שלו למשחק של מכבי ורוצה לחזור בזכות הקהל , ובלי קשר לתוצאה והיכולת שהקבוצה מציגה. וכששמעתי את התיאור הזה , הבנתי שהשחקן עושה עבודה טובה , כי אני הייתי הילד הזה.
אז כשאתה נכנס לשחקן , אתה מבין כמה עוצמתי הארגון הזה , כמה הוא מלוכד. לא דורשים ממך לתת יותר ממך שאתה יכול . כל אחד נותן מה שהוא יכול , מה שהוא מוצא לנכון , ומקבל הרבה הרבה יותר חזרה.
אם אתה תקוע בלי איך לחזור למשחק ובגלל זה מתלבט אם לא להגיע? תבוא , האנשים השחקן לא ישאיר אותך שם , גם אם זה לעשות סיבוב של שעה וחצי מהבית שלהם.
אם מישהו מבקש ממך טרמפ , או טובה. אתה תעשה את זה בכיף , כי אתה יודע ובטוח שהוא היה עושה אותו דבר בשבילך.
אם חסר לך כרטיס? אם אתה צריך עוד כרטיס למישהו שמסיע אותך כדי שתגיע למשחק? , יעשו הכל כדי לסדר לך כרטיס, כדי לגרום לך להרגיש שייך , חלק מהארגון.
אני לא יותר מדי זמן כאן באירגון , אבל אחרי שאתה נשאב פנימה , קשה מאוד לצאת.
עוד לא נתפס שמעכשיו אני הולך להגיע , לראות משחק 90 דקות ואז לחזור איך שנגמר.
אני מקווה בשביל מכבי שיהיה משהו שדומה לשחקן לפחות מבחינת פעילות ביציע. כי מה שהשחקן ה12 עשה , שהפעילות שלו ביציע(ולא רק הכדורגל. הכדורעף והכדוריד היו חלק בלתי נפרד מהפעילות בארגון) הייתה כל כך זעומה וזעירה לעומת התרומה שלו לחיים האישיים של כל אחד ואחד בתוך האירגון , לא יהיה עוד אירגון כזה.
